בית המשפט העליון של ישראל ביטל היום, יום ראשון, פה אחד ובהרכב מורחב של שבעה שופטים, את שתי החלטות הממשלה הנוגעות לשינוי מנגנון סיום כהונת היועץ המשפטי לממשלה ולהדחת היועצת המשפטית, גלי בהרב־מיארה, וקבע כי היא ממשיכה לכהן בתפקידה כדין על כל המשתמע מכך.
בית המשפט קבע את בטלות ההחלטה הממשלתית שתיקנה את מנגנון סיום כהונת היועץ המשפטי, תוך ביטול חובת ההתייעצות עם ועדה מקצועית ציבורית, וכן את בטלות ההחלטה העוקבת שהתבססה על תיקון זה לצורך הדחת היועצת המשפטית. נקבע כי שתי ההחלטות לוקות בפגמים פרוצדורליים מהותיים המחייבים את ביטולן.
בית המשפט הדגיש כי ממשלת בנימין נתניהו לא הייתה מוסמכת משפטית לקבל החלטה על הדחת היועצת המשפטית לפי המנגנון החדש, ללא פנייה מוקדמת לוועדה המוסמכת, כמתחייב מן ההסדר הקיים, וכי שינוי מנגנון סיום הכהונה או ההדחה נעשה בניגוד לכללים.
עוד הבהיר בית המשפט כי הבסיס המשפטי המסדיר את מינויו והדחתו של היועץ המשפטי לממשלה נשען על החלטת ממשלה מספר 2274 משנת 2000, שהתבססה על המלצות ועדת "שמגר". ועדה זו הזהירה מפני ריכוז סמכויות המינוי וההדחה בידי הדרג הפוליטי בלבד, והמליצה על חובת התייעצות עם ועדה מקצועית עצמאית.
בית המשפט ציין כי החלטה זו הסדירה את הרכב הוועדה וחייבה את הממשלה להתייעץ עמה הן בעת מינוי היועץ המשפטי והן בעת דיון בהדחתו, וזאת לשם הבטחת עצמאותו המקצועית ואי־כפיפותו לשלטון הממשלה בביצוע תפקידיו.
עוד הובהר כי שתי ההחלטות הממשלתיות עמדו בניגוד מפורש להמלצות ועדת "שמגר" ולמנגנון הנהוג זה למעלה משני עשורים. ביוני 2025 קיבלה הממשלה החלטה שביטלה את תנאי ההתייעצות עם הוועדה המקצועית והחליפה אותו בוועדה שרים פנימית המורכבת משרים בלבד.
בהמשך, באוגוסט 2025, הפעילה הממשלה תיקון זה באופן מיידי והחליטה על סיום כהונתה של היועצת המשפטית, על בסיס המלצת הוועדה השרית, מבלי לקיים כל התייעצות מקצועית עצמאית.
נגד שתי ההחלטות הוגשו שישה עתירות לבית המשפט העליון, אשר תקפו את חוקיותן והצביעו על פגמים פרוצדורליים ומהותיים. היועצת המשפטית עצמה תמכה בעמדת העותרים ודרשה את ביטול ההחלטות.
מנגד, הממשלה נמנעה מהגשת תגובה מקדמית במועד, לא הגישה תצהיר מפורט, ואף לא התייצב מטעמה כל נציג לדיון שנערך בבית המשפט ביום 1 בדצמבר הנוכחי, דבר שהוביל את בית המשפט להכריע בתיק על סמך החומר הכתוב בלבד.
בית המשפט הדגיש כי החלטת שינוי מנגנון ההדחה התקבלה ב“הליכים חפוזים שנמשכו ארבעה ימים בלבד, מתוכם יומיים ימי עבודה, ללא עבודת הכנה מסודרת, ללא תשתית עובדתית או משפטית מספקת, ללא התייעצות עם גורמים מקצועיים וללא בחינת חלופות אחרות”.
עוד הדגיש כי “מהלך זה מהווה סטייה חריפה מן הגישה המקצועית והעמוקה שאימצה ועדת שמגר, ופוגע בערבויות שנועדו לשמור על עצמאות היועץ המשפטי”.
בית המשפט הגיע למסקנה כי כל עוד החלטת שינוי מנגנון ההדחה בטלה, הרי שגם ההחלטה שהתבססה עליה להדחת היועצת המשפטית בטלה מאליה, מבלי שיהיה צורך לדון בפגמים הנוספים שנפלו בהחלטת ההדחה עצמה.
עוד נקבע כי גלי בהרב־מיארה ממשיכה לכהן כיועצת המשפטית לממשלה כדין, וכי כל פעולה חד־צדדית הפוגעת במעמדה, בסמכויותיה או באופן עבודתה, בהסתמך על החלטת ההדחה שבוטלה, עומדת בניגוד לפסק הדין.
בסיום ההחלטה התייחס בית המשפט לבקשות שהוגשו מכוח פקודת ביזיון בית המשפט, על רקע חשדות להפרת צווים זמניים שניתנו על ידו בידי הממשלה, וציין כי האמור בהן “מעורר דאגה חמורה”, תוך הדגשה כי שלטון החוק חל על הכול, לרבות רשויות המדינה ומוסדותיה.
מצדו, תקף סגן ראש הממשלה ושר המשפטים הישראלי, יריב לוין, את פסק דינו של בית המשפט העליון שביטל את הדחת היועצת המשפטית, וטען כי פסק הדין מוכיח את קיומם של מה שתיאר כ“שופטים התומכים באקטיביזם שיפוטי קיצוני” בתוך בית המשפט.
לוין אמר: “אם היה מי שסבר כי בבית המשפט העליון יש שופטים שמרנים, פסק הדין הבוקר מוכיח שוב כי בבית המשפט יש שופטים התומכים בהרחבת ההשפעה השיפוטית ושופטים התומכים בהרחבת ההשפעה השיפוטית באופן קיצוני”.
עוד הוסיף: “אין אף בית משפט בעולם שכופה על ממשלה יועץ משפטי שאינה נותנת בו אמון, והוא הודח כאן פה אחד על ידי כל חברי הממשלה”.
לוין המשיך ותקף את עיתוי ההחלטה: “מתן פסק הדין בעיתוי זה, בעוד עננה כבדה מרחפת מעל ראשה של היועצת המודחת, מהווה חוליה נוספת במאמץ של שופטי בית המשפט העליון לסכל את החקירה ולהציל את עורכת הדין גלי בהרב־מיארה”.
את דבריו חתם באומרו: “על הממשלה לדחות מכל וכל את ההתערבות הבלתי חוקית הזו בסמכויותיה, ולהתעקש על זכותה לעבוד עם יועץ משפטי שהיא נותנת בו אמון ומסייע לה ליישם את מדיניותה”.